<h1>שבלי הלקט סימן ק"ח</h1>
<h2>דף עה.</h2>
ואסור לאדם למתוח חוט התפירה, דאמר מר המותח חוט שלתפירה בשבת חייב חטאת. פי' דהווה ליה כתופר, והתופר שתי תפירות חייב חטאת. כתב רבינו ישעיה זצ"ל נראה לי שאילו שעושין נקבים בפי בתי ידים ויש להם חוט מחובר עם מחט שמכניסין באותן הנקבים ומהדקין על ידיהן, בין אם היה הפתיל מושם בנקבים מערב שבת מרווח והידקו בשבת בין אם הכניסו בנקבים בשבת אין בו משום תופר, דתופר לא הוי אלא שרוצה בקיומו שיהא מהודק תמיד וכי רפה החוט קשה לו, והילכך כשמותחו חייב חטאת. אבל זה שאינו רוצה בהידוקו אלא בשעה שלובשו, ובשעה שפושטו מרפה אותן אין בו משום תופר, ואינו דומה אלא למי שיש בבגדו לולאות וקרסים ומחברן בשבת. וגם מפני המחט שהיא נקובה אין לאוסרו, דמחט נקובה האסורה אינה אלא כשאינה מחוברת בבגד, אבל זאת שמחוברת בפתיל והפתיל מחובר בבגד ואינו נפרד לעולם מותר. והוא הדין לפתיל העשוי למנעלים, ודווקא אם יש נקבים הוא מותר. אבל לתפור חוט אחד בבתי ידיו וכשפושטו מרחיבו וכשלובשו מותחו ומהדק בתי ידיו, תפירה היא זו ואסור, דמה לי תפירה יום אחד מה לי תפירה עולמית. והיראים כתב אותם שיש להם נקבים ובם חבלים בבגדיהם, והחבלים קבועין ומהדקין אותם, חושש אני להם מחטאת. ואינו דומה למתיחת חבלים או רצועות שמהדקן בצוארו שלשם סופו להרפותן, להוציא ראשו. ואם חבלי בגדיהן מהודקין שאינו יכול לצאת אלא בהרפאתו, מותר בחבלי הידוקי צואר. ואם חבלי הידוקי צואר רחבין שמוציא ראשו בעודן מהודקין ונמלך פעמים להניחן כך לעולם, אסור להדקן כחוט שלתפירה.
